פולין והיהודים
מוזר ככל שיישמע הדבר - בוודאי לאוזניים ישראליות - מעטים יערערו על הקביעה כי ההיסטוריה של העם היהודי כרוכה, לפחות בחלקה, בזו של העם הפולני. במשך מאות בשנים היווה הישוב היהודי בפולין את הגדולה שבקהילות היהודיות בעולם, וחלק בלתי נפרד ממרקם החיים הפולני. חלקם באוכלוסייה היה כ-10 אחוזים בלבד, אך מעצם נטייתם להתגורר בעיירות ובערים, השפעתם על תהליכים שחלו במרוצת ההיסטוריה היתה גדולה משמעותית יחסית למספרם במדינה.
היהודים נוכחים בהיסטוריה הפולנית מראשית דרכה. סוחר יהודי מן המאה ה-10 בשם אברהם בן יעקב שנודע במסעותיו במרכז אירופה, היה הראשון להזכיר את העיר קרקוב. קהילות יהודיות מבוססות השוכנות בערים ורוצלב (Wrocław), פשמישל (Przemyśl) ופלוצק (Płock) מוזכרות כבר במאה ה-13. בסמיכות רבה להופעת קהילות אלו, צצו כפרים יהודים (ז'ידובו) בסמוך לגנייזנו וקאליש. הפקודות המנהלתיות הראשונות בעניין היהודים נכתבו ב-1264 בפרובינציית פולין הגדולה (ויילקופולסקה). שליט פולין דאז, הנסיך בולסלב "האמיץ" ביקש להבטיח באמצעותן את ביטחון היהודים, חופש מצפונם וחופש המסחר. זכויות אלו הורחבו לכלל הממלכה ב1334 על ידי המלך קז'ימייז' הגדול. הבשורה נפוצה, והביאה עמה לפולין זרם גדול של יהודים מצרפת וגרמניה. בשל צירוף מקרים מצער, פרצה המגיפה השחורה במקביל להגעתם של היהודים לפולין, מה שגרם - שלא בצדק - להאשמתם בגרימת המגיפה. רבים מעולים אלו יושבו בעיירה חדשה - קז'ימייז', שלימים הפכה לרובע ק'זימייז' בקרקוב. במשך כ-350 שנה שימש ישוב זה כבירת התפוצה היהודית בפולין.
באותה עת בה חל תור הזהב של פולין, קם מרכז רוחני יהודי חשוב נוסף בלובלין. מרכז זה פעל מאז ימי הביניים ועד למלחמת העולם השנייה. בית מדרש לרבנים הוקם בברכת המלוכה ב-1518 ומהדורה של התלמוד הודפסה ב-1559. ב-1930 הקים יהודה מאיר שפירא את ישיבת "חכמי לובלין", ששימשה כמרכז רוחני לפילוסופרים יהודים. הוא ראה בה לא פחות ממרכז לימודי התלמוד העולמי. לא בכדי נתפס אזור זה בעיני הנאצים כ-"מרכז הרוע היהודי". כשנה לפני המלחמה, ויום לאחר מאורעות "ליל הבדולח" בגרמניה, הביאו פעולות אנטישמיות ספונטניות לחורבנם של עסקים ובתי כנסת רבים ברחבי פולין. בין השאר נשרפו בית הכנסת "עזרת ישראל" ו-"אוהל יעקב" בלודז'.
כיבוש פולין על ידי גרמניה הנאצית שם קץ לקהילה היהודית הפולנית. ערב המלחמה מנתה הקהילה היהודית 3.5 מיליון נפש, ואף יותר מכך, אם כוללים יהודים שחיו בשטחים שהיו שייכים בעבר לפולין (ותחת שלטונה קהילות אלו שגשגו). על פי הערכות שונות, בין 50-100 אלף יהודים שרדו את המלחמה על אדמת פולין, וכ-150 אלף פליטים שבו אליה מבריה"מ, גרמניה ומדינות נוספות. יהודים אלו חוו גילויי אנטישמיות רבים בתום המלחמה. בשנים 1945 ו-1946 התרחשו פוגרומים רבים, בין היתר בקיילצה (פוגרום קיילצה), רז'שוב, קרקוב וערים נוספות. מצערת עוד יותר העובדה שיחס עוין זה לא תם ונמשך גם שנים רבות אחר כך.
יחסה של פולין הקומוניסטית כלפי שארית הפליטה הושפע ממדיניות הגוש הקומוניסטי, ולרוב היה עוין. הקהילה התרוקנה כמעט לחלוטין לאחר מסע אנטישמי מאורגן במרץ 1968, שלאחריו עזבו לכאורה אחרוני היהודים שנותרו שם עד אז. לא היתה התקוממות מקומית לפעולות אלו, כי זו היתה אסורה, והשתתפות בה הובילה למעצרים ועונשים. בעת נפילת המשטר הקומוניסטי ב-1989 חיו בפולין כ-10,000 יהודים, כשמרביתם מסתירים את מוצאם.
פולין הדמוקרטית המודרנית עסוקה רבות בהנצחת הקהילה היהודית שאיננה עוד. כיום קיימת קהילה קטנה של יהודים "גלויים", אך תופעה יוצאת דופן, שצצה ב-20 שנות עצמאותה האחרונות של פולין, מטילה ספק בקטנותה. "יהודי חיובי", "יהודי בארון" וכינויים נוספים מעידים על קורות הקהילה היהודית הפולנית במאה הקודמת. פולנים רבים הסתירו את יהדותם, ומטעמים ברורים חיו חיים מלאים כנוצרים קתולים. רבים מאלו מגלים כיום את שורשיהם היהודים, שבים אליהם, וחלקם בוחרים לנהל אורח חיים בעל זיקה כזו או אחרת ליהדות. ישנן הערכות שונות לגבי מספרם, אך מרביתן נעות בין 40-100 אלף. חרף אנטישמיות גלויה וסמויה הקיימת בחברה הפולנית, חשים היהודים, החיים בפולין, ביטחון יחסי.
בית הכנסת בזאמושץ'
בית הכנסת בירוסלאב
בית הכנסת בז'ארקי
בית הכנסת בסוחובולה
בית הכנסת בלסקו
בית הכנסת בז'שוב
בית הכנסת בטיקוצ'ין
בית כנסת "החסידה הלבנה" בורוצלאב
בית הכנסת בשצ'בז'שין
בית הכנסת בפארצ'ב
בית כנסת אלטשול בקרקוב
בית כנסת הרמ"א בקרקוב
בית הכנסת רותקה בדז'רז'וניוב
בית הכנסת בסלומניקי
בתי כנסת
לפני מלחמת העולם השנייה היו כמה מאות בתי כנסת בפולין. מעטים מהם שרדו את חורבן המלחמה. כל בתי הכנסת שנבנו מעץ - לא שרדו. מבני האבן והלבנים שכן שרדו את נזקי המלחמה, נותרו כעדות אילמת למורשת המפוארת והעשירה של יהדות פולין, מורשת שנעקרה מאדמת פולין. בחלקם משמשים מבנים אלו את הקהילה היהודית של פולין בימינו אנו. רבים אחרים הוסבו לכדי מוזיאונים או אתרים לצורך פעילות-פנאי. חלק נכבד מהם עודנו עומד בדרגות הרס כאלו ואחרות.
נפרט להלן מספר בתי כנסת המצדיקים ביקור:
קרקוב - מרבית בתי הכנסת של העיר שרדו את המלחמה. רק חלקם פעילים כמבני דת כיום. בין אלו שאינם פעילים לצרכים דתיים, ניתן למנות את בית הכנסת פופר, בית הכנסת הישן (אלטשול) המאכלס שלוחה של מוזיאון קרקוב להיסטוריה של העיר, בית הכנסת הגבוה ובית כנסת צוקר שברובע פודגוז'ה.
לובלין - בית הכנסת של "חברא נושאים" הוא למעשה היחיד בעיר ששרד את המלחמה. הוקם במאה ה-19 כבית תפילה. כיום נמצא בו חדר זכרון.
טיקוצ'ין - נבנה בסגנון הבארוק בשנת 1642 (השנה מופיעה על גג המבנה). חלקים נרחבים מחלל הפנים שלו שרדו, ובהם ציורי קיר, הבמה, ארון הקודש ועוד. כיום מאכלס שלוחה של המוזיאון ההיסטורי של ביאליסטוק, ולמעשה זהו מוזיאון יהודי לקהילה היהודית.
קז'ימייז' דולני - בית כנסת שנבנה בסגנון הבארוק בשלהי המאה ה-18. כיום נמצא בבעלות הקהילה היהודית של ורשה, ומשמש כמרכז לתרבות יהודית.
חנצ'יני - נבנה בסגנון הבארוק במאה ה-17, ונשתמרו בו מספר פריטים, ובהם ארון הקודש, השערים ותיבות צדקה. כיום נמצא בשימוש כמועדון תרבות.
דומברובסקה טרנובסקה - מבנה בסגנון אקלקטי, שנבנה במחצית השניה של המאה ה-19. במהלך המלחמה חולל והוחרב על ידי הגרמנים. לפני מספר שנים שופץ מן היסוד, וכיום קיים בתוכו מוזיאון המוקדש לקהילה היהודית של המחוז.
קיילצה - במקור נבנה בסגנון מורי ורומנסקי. מאז ששופץ ב1955 אכלס את הארכיון העירוני, ורעיונות לפינויו (של הארכיון) הועלו לאחרונה. במלאת 50 שנים לפוגרום קיילצה, שופץ המבנה בסגנון נאוקלאסי, והוכנסו בו שינויים מבניים.
לסקו - הוקם בשנת 1626 על ידי הקהילה הספרדית של לסקו בסגנון מנייריסטי, ושימש אותה עד פרוץ המלחמה. במשך שני עשורים לאחר המלחמה עמד חרב, עד ששופץ בשנות ה-60 של המאה הקודמת. כיום מאכלס המבנה גלריה לאומנות הקשורה לפארק הלאומי הסמוך.
לנצוט - בית כנסת בסגנון הבארוק, נבנה במחצית השניה של המאה ה-18 במקום בית כנסת ישן מעץ שנשרף. בעשורים האחרונים עמל במקום מירוסלאב, פולני מז'שוב, שמתחזק את המבנה ומחדש את קירותיו. כיום ניתן להתרשם מתצוגה קטנה בעניין הקהילה היהודית של לנצוט וסביבתה, כמו גם מצבות ושברי מצבות שנעקרו מבית הקברות של העיירה, והוחזרו אל בית הכנסת.
נובי סונדז' - נבנה באמה ה-17 בסגנון הבארוק המאוחר. כיום מסונף למוזיאון המחוזי.
ז'שוב - שני בתי כנסת סמוכים שרדו את המלחמה. "בית הכנסת החדש" נבנה במאה ה-17, ובתום המלחמה רק קירותיו החיצוניים נותרו עומדים על תילם. כיום הפנים חודש ובמבנה שוכנת גלריה לאומנות וסטודיו למוזיקה. בית הכנסת הישן נבנה גם הוא במאה ה-17, בסגנון הרנסנס. שופץ לאחר המלחמה ומשמש כיום כארכיון הלאומי.
סנדומייז' - נבנה בסגנון הבארוק המאוחר בשנת 1758. קיימים בתוכו שרידים של ציורי קיר מהמאה ה-18 וה-19. המבנה הוחרב על ידי הגרמנים במהלך המלחמה, ושופץ לאחריה. כיום שוכן במקום הארכיון המחוזי. בית הכנסת היווה תפאורה לעלילת הספר של זיגמונט מילושבסקי, "זרע של אמת".
שצ'בז'שין - נבנה בסגנון הבארוק, במחצית המאה ה-17. כיום משמש כמרכז תרבות ומוזיאון לזכר הקהילה היהודית של המקום.
זאמושץ' - נבנה בסגנון הרנסנס המאוחר בשנת 1620, חלל הפנים שרד בחלקו את המלחמה. שופץ לאחרונה, ומאכלס גלריה לאומנות והתרבות יהודית.
פוזנאן - בית הכנסת החדש, נבנה בשנת 1906. במהלך המלחמה הוסב על ידי הגרמנים לבריכת שחייה עירונית, פונקציה שנותרה גם לאחר המלחמה. כיום הוחזר לבעלות הקהילה היהודית, שנמצאת בתהליכי מכירה של הנכס.
פלוצק - נבנה בשנת 1822 בסגנון רנסנסי. שרד את המלחמה, ומאכלס כיום מוזיאון ליהדות מאזוביה.
יארוסלב - שני בתי הכנסת של העיר שרדו את המלחמה. הגדול משמש כבית ספר לאומנויות, והקהילה היהודית של יארוסלב מונצחת על חזיתו.
פשמישל - שני בתי כנסת שרדו את המלחמה. האחד נטוש והשני הושב לקהילה היהודית, לאחר שבמשך שנים שימש כספרייה עירונית.
קרשניק - שני בתי כנסת שרדו את המלחמה. הגדול נבנה במאה -17 בסגנון רומנסקי, הקטן נבנה במאה ה-19.
חלק מבתי הכנסת עודנם פעילים כיום כמבני דת:
ורשה
בית כנסת על שם זלמן ורבקה נוז'יק - החל את דרכו כבית כנסת פרטי, אך נתרם לקהילה על ידי רבקה. נבנה בתחילת המאה ה-20 ושרד את המלחמה בשל הסבתו לאורווה על ידי הגרמנים. חזר לשמש את הקהילה היהודית לאחר המלחמה, ועודנו פתוח עד היום לצרכי תפילה והתקהלות.
קרקוב
בית כנסת הרמ"א ("החדש") - נבנה כבית כנסת פרטי של משפחת איסרליש. כיום משמש את הקהילה היהודית של קרקוב.
בית הכנסת טמפל - ברחוב מיודובה, משמש לאירועים חגיגיים.
בית כנסת קופה - נמצא בשימוש כיום.
בית כנסת יצחק ("אייזיק") - עד לאחרונה שימש את חב"ד.
לודז'
משרד הקהילה ובית התפילה ברחוב פומורסקה 18, כמו גם בית כנסת ברחוב רבולוציי 1905.
ורוצלאב
בית כנסת החסידה הלבנה - נבנה בסגנון נאוקלאסי בשנת 1829. שרד את המלחמה ומשמש כיום את הקהילה היהודית של העיר. פתוח למבקרים ומתפללים.
דז'רז'וניוב
בית כנסת רות'קה - בית הכנסת המקורי של העיירה שרד את המלחמה. ביוזמתו של מר רפאל בלאו, נרכש בית הכנסת, שופץ, ומשרת כיום אנשים החפצים בקירוב לבבות דרך הדת.
בתי כנסת העומדים נטושים או בחורבות:
קשונז' ויילקי, סלומניקי, קבידזין, דוקלה, טארנוב, רימאנוב, קשפיצה.
בתי כנסת המשמשים למטרות שאינן קשורות ליהדות:
פארצ'ב, נובי טארג, חלם, קרינקי, בוכניה, ז'ארקי.
בתי העלמין היהודיים
לפני המלחמה, היו למעלה מ-1000 בתי קברות בגבולותיה הנוכחיים של פולין. רק בכ-400 מהם נשתמרו מצבות.
ביאליסטוק - בית הקברות החדש, הוקם בשנת 1890. מכיל כ-6,000 מצבות. לוסי ליסובסקה, יהודיה תושבת העיר, מחזיקה ברשותה מפתח לבית העלמין. קבר אחים נמצא בכיכר מרדכי טננבאום, עבור קורבנות הגטו.
חנצ'יני - הוקם במאה ה-17, ניתן למצוא בשטחו עשרות מצבות.
קרקוב - בית העלמין הישן, בגבולות בית כנסת הרמ"א. בין היתר ניתן למצוא בו את קברו של הרמ"א. בית הקברות החדש ברחוב מיודובה הוקם לאחר שבית הקברות בתוך הרובע התמלא. עת נגמר מקום הקבורה בבית הקברות החדש, רכשה הקהילה היהודית שטח בפאתי העיר בכפר פלאשוב, והקימה שם בית קברות נוסף, כולל בית הטהרה. הגרמנים הרסו את בית הקברות הזה, והקימו בשיטחו את מחנה הריכוז והעבודה "פלאשוב".
צ'נסטוחובה - הוקם בתחילת המאה ה-19, כ-500 מצבות עדיין קיימות בשטח.
גורה קלבריה - הוקם בשנת 1826. בגבולותיו קבור מייסד חסידות גור. לאחרונה הובאו אל בית הקברות מצבות ושבריהן שנמצאו באיזור העיירה. כיום בית הקברות באחריות הקהילה היהודית של ורשה, ומתאוש פרייס, יהודי המתגורר בעיירה, מתחזק ומשמר אותו.
יארוסלב - הוקם במאה ה-19, בשטחו פזורות עדיין כ-30 מצבות. במקום נמצא אוהל עבור רבי שמעון ירוסלאבער, מייסד חסידות ירוסלב.
לסקו - הוקם במאה ה-17, בתחומיו נשתמרו 2,000 מצבות.
לז'אייסק - הוקם בסוף המאה ה-18. במקום קבור הרבי אלימלך, תלמידו של רבי דב בער ממזריץ'. עשרות אלפי חסידים עולים לקברו בתאריך פטירתו.
לודז' - הוקם בשנת 1892. בשטחו ניתן למצוא למעלה מ-180,000 מצבות. זהו נחשב לנקרופוליס היהודי הגדול ביותר על אדמת אירופה (400 דונם שטחו). בשדרה הראשית שלו ניתן למצוא אחוזות קבר מפוארות של עשירי הקהילה ותעשייניה הגדולים.
אוטבוצק - הוקם במאה ה-20. כ-200 מצבות נמצאות בשטח.
שצ'בז'שין - הוקם במאה ה-16. בשטחו עומדות כמה מאות מצבות.
טיקוצ'ין - הוקם בשנת 1522. עשרות בודדות עומדות בשטח החרב.
ז'ארקי - כ-900 מצבות פזורות בשטחו.
קמייננה גורה - הוקם בתחילת המאה ה-19. שרד את המלחמה, בשטחו פזורות עשרות מצבות.
ואלבז'יך - החלקה היהודית בשטח בית הקברות הקהילתי. פעיל עד היום.
פלוצק - מצבות בודדות נותרו במקום. גלעד המורכב מחלקי מצבות, כמו גם אנדרטה לזכר הקהילה היהודית שנרצחה במחנות ההשמדה, הוקמו בשיטחו.
ורוצלאב - הוקם בשנת 1856, ובשטחו שרדו כ-12,000 מצבות.
פשמישל - הוקם בשנת 1822. בשטחו שרדו מאות מצבות, חלקן הושבו אליו לאחר שנמצאו בזמן שיפוצים ברחבי העיר. ישנו במקום קבר אחים לקורבנות המלחמה.
שצ'צ'ין - חלקה יהודית בבית הקברות הקהילתי, עודנה פעילה. בנוסף, בית הקברות הישן - הוקם גלעד עם חלקי מצבות ששרדו.
זלוטוב - הוקם בשנת 1578. עם עליית הנאצים לשלטון בגרמניה, הופקע בית הקברות מהקהילה היהודית, והחלו לפרקו. בשנת 2002 הוקם גלעד משברי מצבות במקום בו היה בית הקברות היהודי.
בית הקברות בירוסלאב
בית הקברות בירוסלאב
בית הקברות בלסקו
בית הקברות בפשמישל
בית הקברות בזבייז'ינייץ
בית הקברות בז'ארקי
בית הקברות "אוקופובה" בוורשה
בית הקברות בפלוצק
בית הקברות בוורוצלאב
אוהל הרבי אלטער מגורה קלבריה
אוהל הרבי אלימלך מליז'אנסק
מרכזים חסידיים
רבי ישראל בן אליעזר, הידוע כ-"הבעל שם טוב" - הבעש"ט, היה מייסד החסידות. מורשתו הועברה הלאה על ידי תלמידו הרב דב בער ממזריץ'. צאציו, בתורם, הקימו גם כן חצרות ידועות. במהלך המלחמה הושמדו החצרות לחלוטין. חסידים שהצליחו להימלט מידי הגרמנים, היגרו לארה"ב או ישראל, שם חידשו את חצרותיהם. בחלק מהמקרים, ניתן לדעת מניין צמחה חסידות מסויימת לפי שמה, לדוגמה - חסידות גור מגורה קלבריה, חסידות פשיסחה ופשיסוחה ועוד. ניתן למנות מספר חסידויות ששורשיהן במקומות הנמצאים בשטחה הנוכחי של פולין, וקיימות עד היום: חסידות גור (גורה קלבריה), חסידות קוזמיר (קז'ימייז'), חסידות קוצק (מ-קוצק), חסידות ליז'אנסק (לז'ייסק), חסידות צאנז (נובי סונדז'), חסידות פשיסחה (פשיסוחה), חסידות רימנוב (רימנוב) וחסידות ורקא (מ-ורקא).
מוסדות יהודיים ואתרי זיכרון חשובים
מוזאון ההיסטוריה של יהדות פולין (ורשה): נפתח באפריל 2013. תצוגת הקבע נחנכה באוקטובר 2014. זהו המוזאון היחיד בפולין המתייחס להיסטוריית המדינה מזוית כלשהי. רבים טועים ומכנים אותו "מוזאון השואה", אך תקופה אפילה זו מהווה רק חלק קטן מהתצוגות של המוזיאון, ומטרתו העיקרית הוא להציג את חייה של הקהילה ויחסיה עם שכניהם הפולנים (ולא רק).
המכון להיסטוריה יהודית (ורשה): נבנה בשנים 1928-1936. אכלס את ספריית היודאיקה של בית הכנסת הגדול ("טלומצקה") והמכון ללימודי יהדות.
בניין ישיבת חכמי לובלין: נחנך בשנת 1930. כיום מאכלס בית כנסת (המנוהל על ידי קהילת ורשה) ומרכז לתרבות יהודית.
מפעל הטקסטיל של ישראל קלמן פוזניינסקי (לודז'): נבנה בשלהי המאה ה-19. כיום מאכלס את המרכז המסחרי "מאנופקטורה". בסמוך אליו, נמצא הארמון של משפחת פוזניינסקי, בימינו מאכלס שלוחה של מוזיאון העיר להיסטוריה.
קיילצה: מצבת הנצחה לזכר קורבנות הפוגרום של יולי 1946
ידבאבנה: תושביה היהודים נרצחו על ידי האוכלוסיה הפולנית המקומית ב-10 ביולי 1941. במקום הרצח מוצבת אנדרטה לזכרם.
על אדמת פולין פעלו בתקופת מלחמת העולם השנייה שישה מחנות השמדה (אושוויץ-בירקנאו, טרבלינקה, בלז'ץ, סוביבור, חלמנו ומאיידנק) ועשרות מחנות ריכוז ועבודה (ובהם שטוטהוף וגרוס-רוזן). אנו רואים חשיבות עליונה בכך שכל בת ובן אנוש יבקרו באי אלו ממחנות אלו. הביקורים הללו קשים ומצלקים, אך מחובתנו האנושית ללמוד מהם כדי לבנות עתיד טוב יותר למען הדורות הבאים.
מוזיאון פולין בוורשה
המכון להיסטוריה יהודית בוורשה
ישיבת חכמי לובלין
