הפארק הלאומי אויצוב
 |  |  |
|---|---|---|
 |  |  |
 |  |  |
 |  |  |
רקע גאוגרפי וגאולוגי
הפארק הלאומי אויצוב נמצא בדרומה של רמת קרקוב-צ'נסטוחובה. הוא מהווה את החלק המרכזי של עמק פרונדניק (Prądnik valley) וחופף לעמק סונספובסקה (Sąspowska valley) ולמעשה נמצא בלב ליבו של אזור המכונה "גבעות היורה הפולניות". שטח הפארק הוא אלפיים דונם בקירוב, ומנהלתית שייך לפרובינציית קרקוב.
התצורות הגאולוגיות שניתן למצוא בשטח הפארק מתוארכות לתקופת היורה המאוחרת (לפני כ-150 מיליון שנה), ומאופיינות באבני גיר לכ200 מטר עומק, בקשת גוונים הנעה בין לבן, צהוב חיוור לאפור חיוור.
שני סוגים של אבני גיר ניתן למצוא בפארק: אבן גיר דחוסה ואבן גיר שחורה. השכבות החיצוניות עשויות ברובן מהסוג הדחוס, המאופיין בקשיות, סדוק לרוב ונטול מרבצי צור. מאפיינים אלו נובעים מהעובדה שהמאובנים המרכיבים חלק זה של האבן הם בד"כ ספוגיים. האזורים שבין השכבות החיצוניות עשויים בעיקרם מאבן גיר שחורה. אזורים אלו מאופיינים במבנה רבדי, המשופע במצבורי צור (שמעניק להם את הצבע השחור). המאובנים המאפיינים שכבה זו הם בעיקר הברכיופודים (הצדפתיים), ולעיתים נדירות – אמוניטים (הקונכייתיים).
בתקופה הפלאוגנית (החל מלפני כ65 מיליון שנה ועד כ1.5 מיליון שנה לאחור) איזור רמתי זה היה חשוף לתהליכי חסיפה ממושכים (שחיקה, בלייה וסחיפה). תהליכים אלו הובילו ליצירת רמה רחבה המתנשאת לגובה 450 מטר מעל פני הים, רמה המכונה "פני השטח הפלאוגנים המיושרים". בסביבת הפארק, בעיקר באיזור הצפון-מערבי, הרצף הרמתי נהרס ע"י מס' סלעים, עשויים מאבני גיר דחוסות ועמידות מתקופת היורה המאוחרת, שלא נכנעו לתהליכי ההרס שהובילו ליצירת הרמה.
לקראת סופה של התקופה הפלאוגנית נוצרה מערכת נחלים (הקיימת עד היום) באזור הדרומי של הרמה, תוצאה של שחיקה ע"י זרמי מים. המים יצרו גאיות עמוקות. משקעים ואדמות סחף בקרקעיות הנהרות (שבחלקם הגיעו בתקופות גאולוגיות מאוחרות יותר) הפכו את האדמה באזור לפוריה. בו בזמן נוצרה מערכת של מערות ע"י סחיפה של מי תהום. נכון להיום ידועות למעלה מ-1000 מערות באזור הרמה, מתוכם כ-210 בתחומי הפארק. ברובן הן מציגות תצורות סלעיות של אבן גיר דחוסה מתקופת היורה. בחלקן ניתן למצוא נטיפים קרקעיים ותקרתיים. הארוכות ביותר בתחומי הפארק הן: מערת לוקייטק (Jaskinia Łokietka) – 270 מטרים אורכה, המערה החשוכה (Jaskinia Ciemna) – 230 מטרים אורכה, ומערת בריגנד (Jaskinia Zbójecka) – 180 מטרים אורכה. המערה הארוכה ביותר ברמה נמצאת בסמוך לפארק, מדרומו (מערת וייז'חובסקה גורנה, אורכה – 950 מטרים).
אקלים
הטמפרטורה הממוצעת בתחומי הפארק משתנה כמובן בהתאם לעונות השנה, אך גם בתוך העונות עצמן ניכרים הבדלים משמעותיים בין העמקים, שהפארק הוא חלק מהם. בימות הקיץ - בעוד שהאזור הפונה דרומה הטמפ' עשויה להגיע ל-60 מעלות (בצהרי יום קייצי!), בשיפועים הצפוניים נמדדות כ22 מעלות. הפרשים של 40 מעלות בין האזורים אינו אירוע נדיר.
גם כמות הגשמים משתנה. העמק הפנימי (סונספובסקה) מקבל בממוצע כ-50 מ"מ גשם פחות מהעמק החיצוני. כמובן שכמות המשקעים בקיץ גדולה מזו שבחורף. בחודשי הקיץ יורדים כ-40% מהמשקעים. מס' הימים בהם הפארק מכוסה בשלג משתנה מאזור לאזור, ומשנה לשנה, ונע בממוצע בין 50 ל-107 ימים. בד"כ באזורי הרמה הגבוהים השלג נמס מהר יותר.
מבנה העמקים משפיע משמעותית על משטר הרוחות של הרמה בכלל ואזור הפארק בפרט. בקרקעיות העמקים הרוחות חלשות וליניאריות. בעמקים קטנים יותר אף לא ניכרת תנועת רוח כלל. אחוזי הלחות גם הם גבוהים.
הפלורה
מגוון הצמחיה בסביבות הפארק היא מגוונת במיוחד. ניתן למצוא בפארק, בין היתר, למעלה מאלף סוגי שרכים, מאתיים סוגי אזוב, 1200 סוגי פטריות ועובשים ומאתיים סוגי חזזיות. מבחינה גאוגרפית, הפלורה הקיימת בפארק היא פלורה האופיינית לאיזורי מרכז וצפון אירופה, כמו גם סוגי צמחים אסייתים. בין שאר סוגי העצים – כ-50 האופייניים לאזורים הרריים – אשור, שקמה, אשוח, חונק הדוב ועוד. מבין כל סוגי הצמחייה – העצים תופסים את השטח הגדול ביותר (למעלה מ1200 דונם).
כתוצאה מפעילות כלכלית של בני האדם באזור הפארק, השתנתה הצמחייה ללא היכר. לפחות 36 סוגי צמחייה נכחדו מסביבות הפארק ב-170 השנים האחרונות, בעוד שאוכלוסייתם של סוגים רבים מדלדלת בהתמדה. כך למשל, ניתן כיום למצוא את הארזית הפולנית (האופיינית בעיקר לאיזורים אלפיניים) במקומות בודדים בלבד. נכון להיום, קצב ההכחדה המשוער הינו 2 סוגי צמחיה בשנה. למרות מאמצי השיקום, והבאת הסוגי הנכחדים ממקומות אחרים, אין בכך די כדי לפצות על הדלדלות האוכלוסיה הטבעית.
הפאונה
חוקרים מאמינים כי כ11 אלף סוגי בעלי חיים חיים בסביבות הפארק, מתוכם תועדו כ-4,000. קבוצות החיות הנחקרות ביותר הן בעלי החוליות, מבין חסרי החוליות – הרכיכות, ומקרב החרקים – חשוכי הכנף. מבין 45 סוגי היונקים, עשרה מהם הם עטלפים, החיים ביער כמו גם במערות הרבות שבפארק. בסמל הפארק מופיע סילואט של עטלף. נוסף על אלו ניתן למצוא בפארק איילי כרמל, חזירי בר ושועלים. נדירים יותר בתפוצתם אך עדיין ניתן לפגוש בהם הם הנמיות, הגיריות, ההרמיניים ושועלי-רקון. שפנים וסנאים נמצאים בשפע, ובסמוך לגדות הנחלים ניתן לפגוש לעיתים קרובות את המוסקראט (בן למשפחת האוגריים). הבונים, מין פולש בפארק, הובאו אליו בשנת 1985. מאז –אוכלוסייתם גדלה בהתמדה. כ-120 סוגי ציפורים ניצפו בסביבות הפארק, כשליש מהם נוכחים בו כל השנה. בין סוגי העופות הדורסים ניתן למנות את הנץ, העקב, הלילית המצויה וינשוף העצים. שני סוגי יונים, ששה סוגי נקריים ועשרות ציפורי שיר גם כן מאכלסים את יערות הפארק. בין העופות הנדירים ניתן למנות את השלגד והחסידה השחורה. בקרב הזוחלים והדו חיים הנמצאים בפארק ניתן למנות סלמנדרות, קרפדה נפוצה, נחש עשב אירופאי, צפעים, זעמנים ולטאות שונות.
הקבוצה המגוונת ביותר, באופן לא מפתיע, היא החרקים. למעלה מ-3,300 מינים תועדו עד כה בפארק וסביבותיו. חלקם אינם ייחודיים לאזור, אך חלקם נדירים יותר, ומוכרים מאזורים הרריים מרוחקים. סביבה יחודית ומעניינת למחייתם של החרקים בפארק היא המערות. באחת מהן – יסקינייה ניוטפז'ובה (מערת העטלף), שוכן זן נדיר של קפזנבאים (פרוק רגליים שאינו נכלל בקבוצת החרקים), כמו גם עכבישאים (כדוגמת עכביש המערות האירופאי), רבי רגליים וכיני עץ. גם במקורות המים ניתן למצוא מינים רבים של פרוקי רגליים, מהם מוכרים יותר (כדוגמת השפריריות), ומוכרים פחות (בריומאים, שעירי כנף ואקריות מים).
רקע פרה-היסטורי
תנאי השטח של הפארק - המדרונות הנוחים, מערות המספקים מחסה מן החוץ והמצאותם של מרבצי צור, הפכו את המקום לאטרקטיבי לבני האדם עוד מתקופת האבן. האתר הותיק ביותר במערה החשוכה (יסקינייה צ'מנה) מתוארך לסוף תקופת הקרח (115-120 אלפי שנים לפנה"ס). מספר מצומצם של שרידים במערה (כלים העשויים צור, בנוסף למאובנים של יונקים שונים) מעידים על איכלוסה כנראה על ידי ציידים. משערים כי הללו השתייכו לתרבות האשלית, אחת הותיקות באירופה. באתרים ארכיאולוגיים "חדשים" יותר נמצאו אינספור כלים עשויים צור, בהם להבי גרזנים, סכינים וכלי גילוף שונים. חפירות שנעשו בתחומי הפארק הניבו ממצאים ופריטים המעידים על לפחות חמש תרבויות שונות (המתוארכות ל70-54 אלף שנים לפני הספירה) שנכחדו. אנשי הזמנים הללו חיו בקבוצות, וככל הנראה היו בעיקרם ציידים ומלקטים. הם צדו בין השאר איילים, שוורי בר וממותות.
בניגוד למערות במערב אירופה ודרום אורל, במערות הפארק לא נמצאו ציורים מהתקופה הפלאוליטית. ה"יצירות האומנותיות" היחידות שנשתמרו מתקופה זו הם הקישוטים על כלי העבודה, קישוטים המשוייכים לתרבות המדלנית (13-12 אלפי שנים לפני הספירה. באמצע תקופת האבן (8-5.5 אלפי שנים לפני הספירה) נעשה שידרוג בכלי העבודה של בני האדם – אלו נהיו קטנים יותר, איכותיים יותר וגאומטריים יותר. התקופה בה היה אכלוס המערות התכוף והצפוף ביותר מתוארך לסוף תקופת האבן, אליה משוייכים שרידים הקשורים להופעת החקלאות וביות חיות המשק. בתקופת הברונזה פחת השימוש באבני צור, וככלל האיזור כולו פחת בחשיבותו (עובדה המוסברת על ידי דלילות ממצאים מתקופה זו). גם בעידן הברזל וימי הביניים אחריו נותר הפארק מחוץ לזרקורי הציויליזציה.
רקע היסטורי
ישובי הקבע הראשונים בעמקי הרמה החלו להתפתח בתקופת ימי הביניים. או אז קמו רבים מן הכפרים הסובבים את הפארק, ומתוארכים למאות ה-12 עד ה-14, כמו גם מבצרים וארמונות. במאה ה-14 החלה בנייתה של מערכת ביצורים. מערכת זו נועדה להגן על תוואי מסחר מקרקוב לשלזיה ועל גבולה המערבי של המדינה.
שני מבצרים הנמצאים בתחומי הפארק מתוארכים לתקופתו של המלך קז'ימייז' הגדול – "פייסקובה סקאלה" (סלע הכלבים), מבצר משומר היטב אשר פניו השתנו פעמים רבות במרוצת הזמן (בהתאם לאופנות והקפריזות של בעליו בכל תקופה ותקופה), ומבצר אויצוב, אשר רק הריסות מרהיבות נותרו ממנו היום.
מאז המאה ה-14 נקבע האזור (שנקרא אז "ההתיישבות על פרונדניק") כמקום מושבה של פרובינציית (סטארוסטבו Starostwo) של המלך קז'ימייז' הגדול, מושב שהחזיק מעמד עד לחלוקה השלישית של פולין ב1795. החל ממחציתה השניה של המאה הפך המבצר על פייסקובה סקאלה למקום מושבן של משפחות אריסטוקרטיות, מהמוכרות בהן – שפראנייץ, זבז'ידובסקי וויילקופולסקי.
במאה ה-16 האזור שגשג ועוד ועוד משפחות ויחידים מצאו את מקום מושבם בעמק, חלקם בשטח הפארק. בתחילת המאה ה-18 שליטי פרובינציית אויצוב עודדו אומנים ובעלי מלאכה להתיישב בישובים החדשים שהקימו בסביבות הפארק.
עם החלוקה השלישית של פולין, עברה השליטה על עמק פרונדניק לידי אוסטריה, אך עם הכרזת הדוכסות של ורשה, הושבה השליטה הפולנית (חלקית) על העמק והישובים הסובבים. במהרה עבר השטח לשליטה רוסית (עם ביטול הדוכסות והקמת ממשלת הבובות של "פולין הקונגרסאית") ונותר בידיה עד תום מלחמת העולם השנייה, אז קיבלה פולין את עצמאותה בחזרה. בתקופת השלטון הרוסי הפך הפארק לאתר נופש אטרקטיבי. המקום היה פופולארי בקרב ציירים, משוררים ואנשי אקדמיה. עמק אויצוב זכה לביקורם של אישים חשובים רבים, ביניהם קלמנטינה הופמנובה, פרדריק שופן, ידביגה לושצ'בסקה ועוד. רבים מאלו הותירו חותמם או הזכירו את המקום ביצירותיהם או פרסומיהם (איש איש בתחומו). העת הרומנטית הפיחה חיים באויצוב, והחייתה אגדות וסיפורי עם ישנים. מבצרים, סלעים ומערות התעוררו לחיים עם אבירים אצילים, שודדים, עקרות בית נואשות, מכשפות, שדים ורוחות טובות.
במהלך המאה ועד אמצע הבאה אחריה, נכסים ברחבי הפארק החליפו ידיים, והפארק כולו הוסב לכדי אתר תיירות מרפא, כתחליף לאתרים מסורתיים שנותרו מחוץ לגבולותיה של הממלכה הקונגרסאית. מי המעיינות ברחבי הפארק זכו לסגולות רפואיות, סגולות שלא היו קיימות. אך יותר מהכל, סיפק האתר חלופה לנוף ההררי האהוב.
למעשה, רק לאחר תום מלחמת העולם הראשונה, עם שובו של הפארק לשליטה פולנית, הפך המקום לאתר תיירות מרפא רשמי, והופעל על ידי חברת אויצוב אתר נופש ובריאות בע"מ. דווקא בתקופה נס ליחו כאתר בריאות, ושימש כאתר נופש רגיל. לאחר מלחמת העולם השנייה נשקלה האפשרות לחדש את פעילות אתרי הספא והמרפא, אך הרעיון נגנז. מאה שנות תיירות מרפא הותירו את חותמם האדריכלי על הפארק, ועד היום ניתן למצוא בשטח הפארק בתים ואחוזות אירוח בסגנון אלפיני שוייצרי. מבנים אלו מוגנים היום במסגרת החוק לשימור אתרי מורשת ופארקים לאומיים.
עמק פרונדניק ופארק אויצוב לא נפגעו במעלך מלחמות העולם. לאחר מלחמת העולם השנייה, נכסיהם של משפחת צ'רטוריסקי, כמו גם של חברת "טירת פייסקובה סקאלה בע"מ" הולאמו ע"י המדינה. שטחים מיוערים עברו לפיקוחם של פקחי שמורות הטבע, ובחלקם נכללו בשטח הפארק הלאומי שהוכרז בשנת 1956.
הפארק, הקמתו, שימורו וחשיבותו המדעית
עוד מאז המאה ה-19 היו נסיונות לשמר את טבעו של עמק פרונדניק, ומחקרים מדעיים החלו להתבצע בשטחי הפארק. רבים ממיני הצמחים והחיות אופיינו מאז; מערות נחקרו ומופו. לפרקים זכה האזור לכינוי המחייב "שוייצריה של פולין". קולות שקראו להגן על הפארק ונכסיו, כמו גם הפסקת ניצול אוצרותיו זכו לסיקור נרחב בעיתונות הכתובה. בעליהם דאז של שטחי הפארק תמכו בכוונה לשמר את טבעו של הפארק. אחד החלוצים הבולטים של שימור הפארק וסביבותיו הוא אדולף דיגסינסקי, שייחס למקום חשיבות הן במסגרת עבודתו העיתונאית, כמו גם בעבודתו הספרותית. אך כל המאמצים הפרטיים להגן על הפארק העלו חרס, וברור היה לכל כי ללא הגנה תחת חוק, הנכס החשוב יאבד את טיבו, טבעו וגדולתו.
רק לאחר מלחמת העולם השנייה הושקעו מאמצים להפוך את עמק פרונדניק לשמורה, ואח"כ לפארק לאומי. בין השנים 1946-1953 התקיימו מספר כנסים וועדות שדנו על עתיד הפארק הלאומי. בסופו של דבר התקבלה ההחלטה במועצת המדינה לקבוע את תחומי הפארק הלאומי בינואר 1956. היה זה לפארק הלאומי השביעי במדינה, והקטן ביותר שבהם (וככזה הוא גם נותר עד היום).
חשיבותו המדעית של הפארק גם היא היתה ידועה עוד מאז המאה ה-19. עד סופה זוהו כבר כ-750 ממיני הצמחים ובעלי החים המוכרים בפארק. עד תחילת מלחמת העולם הראשונה תחומי המחקר נבחרו באופן אקראי, בעיקר על פי רצונם של אנשי אקדמיה, וללא קשר אקדמי בין אוניברסיטת קרקוב ואוניברסיטת ורשה. בתקופה שבין המלחמות אוחדו מחקרים ופורסמו ברבים מחקרים שונים שלא היו בהישג עד אז.
לאחר תום מלחמת העולם השנייה, המחקר המדעי הוגבר והתרכז הן בפאן הביולוגי והן בפאן ההיסטורי. עד הכרזת הפארק הלאומי פורסמו כ-800 מחקרים, כשכמחציתם כללו נתונים אמפיריים מקוריים אודות הפארק. קבוצות מחקר מאוניברסיטאות מכל רחבי המדינה החלו לבקר בקביעות בפארק ולהגדיל את המידע הזמין בנוגע לפארק. החל משנת 1990 מתפרסם כתב עת מטעם רשויות הפארק, "פרונדניק", בו מתפרסמים מחקרים בנושאים שונים לא רק בנוגע לפארק, אלא לכל אזור הרמה כולה.
עניינים שברומו של עולם איכות הסביבה
הפארק נמצא במרכזו של משולש מרכזי תעשייה. למעלה מ-200 מפעלים משפיעים עליו ישירות, כשכ-150 מהם מזיקים ליערותיו. זיהום האויר פוגם ביכולתם של העצים לבצע פוטוסינטזה, בעיקר של אלו המחטיים. רמות תחמוצות הגופרית העשורים השביעי והשמיני של המאה שעברה היו גדולים פי 6 מהנורמה; ריכוז החלקיקים המזהמים באויר באותם עשורים היה גבוה ב272% מהקבוע בנורמה; הגשם שירד בפארק היה חומצי במיוחד. מזהמים שונים הנישאים באויר נותרים זמן רב באזור הפארק (בשל משטר רוחות לא קבוע, וככלל האזור אינו מאוורר במיוחד) ופוגעים הן בפלורת הפארק והן בפאונה.
לא רק הטבע של הפארק בסכנה מתמדת. גם הערכים ההיסטורים והתרבותיים של הפארק נמצאים בסכנה. האחריות המוניציפאלית לשימור הפארק וסביבתו נזרקת בין שני מטרופולינים גדולים שבסמוכתם נמצא הפארק – קרקוב ושלזיה. שחיקה מתמדת באכיפת החוק, כמו גם חסרונה של "משטרת תיירות" כנהוג במערב אירופה, הביאו להריסה מתמדת של הפארק ונכסיו. מבנים ומבצרים לא תוחזקו כלל, והתפוררו לאיטם. קירותיהם נשחקו ונהרסו הן על ידי זיהום האויר, והן על ידי צמחייה לא מרוסנת.
הבעיה העיקרית היתה מחסור בתקציבים לשימור האתרים מחד, וחסרונה של חקיקה פרו-סביבתית משמעותית מאידך. יוצא דופן היה המבצר על פייסקובה סקאלה, שתוחזק על ידי שלוחה של ארמון ואבל בקרקוב.
פירוק הגוש הקומוניסטי היה בגדר גלגל ההצלה לו נזקק הפארק נואשות. החלה מלאכת שיפוץ וחיזוק מבני הפארק, תוכניות מתאר לשיקום האתרים נכתבו, וחקיקה סביבתית דרקונית סייעה בשיקום הפארק. בעיות סביבתיות נמצאות בתהליכי פיתרון ברמת המדינה, שכן הנזקים מאזורי התעשייה משפיעים גם על מרכזי הערים, בחלקם מוגנים על ידי אונסק"ו.
תיירות בפארק הלאומי
כמות המבקרים בפארק גדלה בהתמדה. אם מתקני הפארק נאלצו להתמודד עם כ-20 אלף מבקרים בשנה עד מלחמת העולם הראשונה, לאחר מלחמת העולם השנייה טיפס מספרם עד שמספר דומה של מבקרים ביקר בפארק במהלך ימי חג בודדים. הצהרת הכוונות בעצם הכרזת הפארק כפארק לאומי לא חופפות את שאיפותיו התיירותיות של האדם, אך כמובן שמטרות השימור גברו על הצורך התיירותי. כבישים טבעתיים שעוקפים את הפארק הוקמו, ותנועת רכבים בתחומי הפארק הוגבלה בצורה משמעותית. מרבית מוקדי העניין זמינים לביקור רגלי בלבד (גם אם כביש גישה מאספלט מאפשר גישה ממוכנת). שירותים תיירותיים (לינה ומזון) פותחו בשולי הפארק, ובסמוך לחניון המרכזי.
האתרים המבוקרים ביותר הם מתחם מבצר אויצוב, מערת לוקייטק, שער קרקוב והטירה על פייסקובה סקאלה. בשנת 1992 ביקרו בפארק כ-250 אלף מבקרים, מתוכם כ-70% תלמידי בתי ספר. בימינו – כ-400 אלף בשנה.
מוקדי עניין ומסלולים בפארק
מגוון מסלולים מוצעים לרווחת והנאת המבקרים בפארק באורך כולל של 22 ק"מ. חלקם כוללים אתרים היסטוריים, חלקם כוללים מערות. כל האתרים הסגורים (מערות, מבצרים, מוזאונים), למעט הקפלה על המים – מצריכים תשלום. כל המערות זמינות אך ורק לסיורים מודרכים (בפולנית בלבד), לפי הזמנים המוצגים להלן. לקראת עונת החורף (אוקטובר), ובתחילת האביב (אפריל), יש לוודא תאריכי פתיחה וסגירה אקטואליים של המערות! (המערות סגורות לחלוטין בתקופת החורף).
טלפון למרכז מידע ואדמיניסטרציית הפארק: 48-12-89-20-389+
אתרי אינטרנט
באנגלית:
http://www.staff.amu.edu.pl/~zbzw/ph/pnp
http://www.ojcow.pl/english/index_1_en.htm
בפולנית:
http://www.ojcowskiparknarodowy.pl/
המלצה לטיול מודרך בפארק ניתן למצוא כאן.