להכיר את שלזיה לעומק – חלק ב'

אז אחרי שסיפרנו לכם את קורותינו בשלושת הימים הראשונים של הטיול, בחלק הזה נספר לכם על חלקו השני - עמק קלודזקו ואיזור ואלבז'יך. בחלק הבא (והאחרון) נפרט על הביקור בורוצלאב.

יום מס' 4: עמק קלודצקו

את יומנו התחלנו בשיטוט בעיירה בה ישנו – קלודצקו. העיירה מציעה שתי אטרקציות תיירותיות עיקריות – המסלול התת קרקעי (אותו עשינו), והמצודה שמעל העיר. המסלול מציע הצצה לאורחות החיים בעיר בימים בהם מקומות מחבוא והגנה זמינים היו מצרך יקר. היו אלה בעיקר הסוחרים שהשתמשו במרתפים כדי לאחסן את סחורתם, ובשעות מלחמה שימשו המרתפים והמסדרונות כמקום מסתור, עד אשר חלפה הסערה.

המסלול התת קרקעי בקלודצקו

במהלך המאה ה-20 החלו קירות המסדרונות להראות סימנים של חוסר יציבות, ובדומה למקומות תת קרקעיים אחרים בפולין, הוזעקו למקום צוותים מקרקוב שסייעו בשיקומו.

מלבד המסלול התת קרקעי, מציעה קלודצקו מרכז עתיק נעים ומעניין בעיצובו האדריכלי. במרחק הליכה נמצא גם גשר גותי עם גילופים בסגנון הבארוק המקשר את העיר העתיקה עם כנסייתה.

הגשר הגותי בקלודזקו

עם סיום השיטוט בעיירה, נסענו ליעד שקיווינו להספיק יום קודם, אך הזמן דחק – מכרה הזהב בזלוטי סטוק. אם להשתמש במילותיו של המדריך שליווה אותנו בתוך המכרה, כבר מזה מאות שנים שלא ניתן למצוא זהב במכרה עצמו, וכיום עיקר עבודת הכרייה נעשית מתוך ארנקם של התיירים המבקרים במקום.

אז נכון, אומנם לא ראינו גושי זהב מנצנצים בקירות המכרה, אך הסיור בכללותו היה חביב, הוא לווה בהסברים ויזואלים מעניינים בעניין הזהב, וכלל נסיעה ברכבת מכרות תת קרקעית. אין ספק כי מדובר באטרקציה מצויינת עבור ילדים ומבוגרים גם יחד. עיקר הקושי הוא לתפוס סיור בשפה האנגלית... בעיירה עצמה, ובסמוך למכרה, קיים גם פארק חבלי אומגה פרוע וגבוה למדיי. נראה כמו אטרקציה נוספת שכדאי לשקול כשקופצים לבקר באיזור.

הרכבת במכרה הזהב

מזלוטי סטוק נסענו לכיוון לונדק זדוי, אחת מ-40 (!) עיירות מרפא המשובצות ברחבי העמק. הדרך עצמה – 40 ק"מ, היתה לא פחות ממדהימה ועוצרת נשימה. הכביש עצמו פתלתל למדיי, אך הוא עובר בלב ליבו של יער עבות, שבתקופה המתאימה (בה הזדמן לנו לבקר בו) נצבע בצבעי שלכת מרהיבים. כשאומרים שלפעמים הדרך עצמה היא אטרקציה – אין ספק שזה אחד המקומות התומכים ביותר בתאוריה הזו.

הדרך מזלוטי סטוק ללונדק זדרוי

אל לונדק זדרוי הגענו בדיוק בזמן לארוחת צהריים. קיווינו למצוא מסעדה באיזור כיכר העיר (הנאה אך המנומנמת, שוב – מטעמי "סוף עונה"). לא רחוק משם, ובחצי הדרך ממתחם מרכזי הספא, מצאנו מסעדה שהציעה את מיטב המנות של המטבח הפולני. כרגיל, שני סועדים סעדו לשובע עם תפריט מלא (שכלל מנה בשרית ודג טרי מהנהר הסמוך), וכל התענוג בפחות מ-100 שקלים.

מרכז הספא המפורסם ביותר, והותיק ביותר, בלונדק זדרויי - "אוזדרוביסקו וייצ'ך" - פתוח גם למי שאינם בעניין לטיפול. כך הזדמן לנו להציץ לתוך המרכז עצמו, שהיה מרשים גם מבפנים וגם מבחוץ. בהחלט מקום שלא כדאי לפספס, גם אם לא מתכננים מנוחה והבראה.

חלל הפנים המפואר של "אוזדרוביסקו וייצ'ך"

משם המשכנו הלאה בביקור בעמק, והפעם פנינו היו מועדות לכיוון ביסטריצה קלודצקה, עיירת נופש נוספת הנמצאת במרכזו של העמק. בדרכנו נאלצנו לוותר על מערת הדוב ואתר הנופש "מיינדיגוז'ה" בעיקר מטעמי זמן, חרף המלצות של חברים לבקר במקומות הללו.

העיירה עצמה דומה במקצת לעיירות אחרות שראינו בשלזיה, ולכן לא התעכבנו זמן רב מידיי במקום. ספרי הטיולים וגם מטיילים אחרים ממליצים על העיירות פולאניצה זדרוי ודושניקי זדרוי כאתרים שכדאי להתבסס בהם, אך אנחנו חלפנו על פניהן בדרכנו ליעד האחרון להיום – קודובה זדרוי. לאחר שהתמקמנו במלון הסתובבנו בעיירה ונכנסנו למסעדה שהומלצה על ידי המלון. הגולאש היה מצויין וגם המרקים היו מן המשובחים שטעמנו במסעדות של שלזיה.

יום מס' 5: יוצאים מעמק קלודזקו

משחק שח-מט באחד מרחובות העיירה קודובה זדרוי

את הבוקר התחלנו בשיטוט נינוח בעיירה קודובה זדרוי. אין ספק לפי מראה המצוחצח של העיירה, ומגוון האטרקציות שהיא מציעה, כי היא נפקדת על ידי תיירים רבים. סמיכותה לצ'כיה, וקלות המעבר ביניהן בתוך העיירה עצמה מוסיפות נקודת זכות לקודובה. האטרקציה הידועה ביותר בעיירה היא קפלת הגולגלות (קפליצה צ'אשק) – מקום מיוחד במינו, ומצמרר במידה רבה. הקפלה עצמה נבנתה באמצעות הגולגלות של קורבנות מלחמת שלושים השנים והמגיפה שהגיעה אחריה. אלפי עצמות קבורות מתחת לקפלה עצמה.

קפלת הגולגלות

עם סיום הביקור בקפלה, יצאנו לדרכנו לכיוון האטרקציה העיקרית של היום – ביקור בפארק הלאומי "הרי השולחן". התכנון המקורי היה להספיק את שני מוקדיו העיקריים של הפארק, אך כביש הגישה שהוביל ל"בלדנה סקאלי" – "הסלעים המתעתעים", היה חסום בגלל הגשמים שירדו בימים האחרונים. כך שנוסף לנו קטע דרך של כשעה וחצי עד לחניון העליון, משם נכנסים לקטע נוסף עד שמגיעים למסלול עצמו.

חלק ממסלול ההליכה ב"סלעים המתעתעים"

הפארק הלאומי מאגד בתוכו מספר גבעות תלולות שבקצה של כולן ישנה תופעה סלעית מעניינת ויפה מאוד לעין.

קצוות הסלעים החוליים מזדקרים באופן אנכי כלפי מעלה ויוצרים אשליה ויזואלית של שולחנות (ומכאן שמו של הפארק). התופעה אינה ייחודית לפולין, ומעבר לגבול, בצ'כיה, ישנו איזור דומה המצדיק ביקור נפרד למי שאוהבים את הקונספט.

המסלול עצמו הוא למעשה דרך מסומנת העוברת דרך סלעים גבוהים, שמיקומם מותיר מרווח צר במיוחד, המאפשר לעבור רק בהטיית הגוף לצד. אין ספק שמדובר בחוויה והרפתקאה גם יחד.

כשסיימנו את המסלול, מותשים כמעה כתוצאה מהתוספת הלא צפויה, ויתרנו על החלק השני של הפארק – "שצ'לנייץ ויילקי", והמשכנו לכיוון ואמבייז'יצה, שם נמצאת כנסיית צליינות עצומת מימדים שתכליתה המוצהרת היא "להיות ירושלים בפולין". מסביב לכנסייה וברחבי הכפר פזורות לא פחות מ-130 תחנות צליינות. הכנסייה עצמה עצומה וסיור מלא ומעמיק בתוכה אורך כמה שעות.

"ירושלים בפולין" - מתחם הכנסייה בואמבייז'יצה

אנחנו מיצינו את העניין לאחר חצי שעה, והמשכנו בדרכנו בתקווה להגיע בזמן ל"אוסובקה" - אחד ממתחמי "פרוייקט רייסה" של הנאצים, הנמצאים כולם בעמק ובגבעות סוביה (Góry Sowie). מאחר ובחרנו לסמוך על השילוט בדרכים על פני המצלותיו של ה-GPS, הגענו לנקודה בדרך בה קרס גשר, ולכן היתה חסומה. לצערינו עיכוב זה מנע מאיתנו להיכנס למתחם באותו היום, ולא נותר לנו אלא להתקדם לכיוון מקום הלינה שלנו, שהיה באמצע הדרך בין האטרקציה שפספסנו, לאלו של יום המחרת.

בערב התמקמנו במלון היחיד שהיה בעיירה זאגוז'ה שלונסקייה. הכניסה לחדר לוותה בקשיים מסויימים – בתחילה הופננו לחדר שלא היה ערוך, ולאחר מכן הוכנסנו לחדר ברמה גבוהה מזו שהזמנו ונאמר לנו שנאלץ לשלם יותר. כשהבהרנו שהזמנו דרך בוקינג, ואין לנו כוונה להוסיף על התשלום, הבחורה החביבה בדלפק ביררה את הנושא מול הבעלים והבעיה נפתרה.

חששנו שמא מסעדת המלון תהיה מאכזבת כפי שהיתה חוויית הכניסה למלון, אך לשמחתנו טעינו ובענק. לאחר היום המתיש החלטנו ללכת על בטוח והזמנו מנות פולניות "בטוחות" – שניצל עם פירה. מעבר לעובדה שהמרקים נטעמו חמים וטריים (ומשובחים!), שמענו את הטבח עומל על השניצלים בעודנו לוגמים מהמרקים. כמובן שהמנות העיקריות היו טריות ומשובחות להפליא. וכמובן, כפי שכבר התעייפנו מלציין, המחיר היה – "כלום כסף".

היום ה-6: איזור ואלבז'יך

Zamek Grodno [fot: Krzysztof Góralski/Asia Press] טירת גרודנו

את יומינו העמוס התחלנו בטיפוס לא מתוכנן להריסות של טירת אבירים בעיירה זאגוז'ה שלונסקייה – טירת גרודנו. הטירה עצמה חביבה ומעניינת (טירות מהסוג הזה פחות פופולאריות באיזור, ולכן החלטנו לחוות אותה), וממגדל התצפית שלה נפרס נוף פנוראמי *עוצר נשימה*! אם אתם באיזור – בהחלט כדאי להיכנס.

הנוף הנשקף מהמגדל של טירת גרודנו

משם המשכנו לאתר אחר הנכלל באתרי "פרוייקט רייזה". זו הזדמנות מצויינת לספר מעט על הפרוייקט עצמו, או לפחות מה שידוע לגביו.

פרוייקט רייזה הוא שם קוד לפרוייקט בנייה רחב מימדים של גרמניה הנאצית בשנים 1943-1945. ידוע על שבעה קומפלקסים תת קרקעיים השייכים לפרוייקט, כולם נבנו באיזור הרי סוביה ("הרי הינשוף") וטירת קשונז', הנמצאת צפונית לעיר הפולנית ואלבז'יך. בזמן המלחמה היה השטח מסופך לרייך הגרמני, אך כיום השטח כולו בשליטת פולין. בנייתו של אף אחד מהקומפלקסים לא הושלמה, כל אחד נעצר במצב שונה, ורק חלקם מחופים בבטון כדי לייצב את המנהרות.

מטרת הפרוייקט המדוייקת אינה ידועה, שכן השמידו הנאצים כל תיעוד כתוב או אנושי שהיה בנמצא. סברות שונות מועלות חדשות לבקרים, כל אחת מתובלת בקורטוב של קונספירציה ודימיון מפותח. בין ההשערות הסולידיות תמצאו את ההנחה כי מדובר בתשתית למפעלים תת קרקעיים (אופציה שנסתרה על ידי הטענה כי האיזור היה רחוק מטווח מטוסי ההפצצה של בנות הברית, ולכן לא היה צורך בהטמנה בקרקע של המפעלים). בצד המופרע תמצאו תאוריות קונספירציה הזויות בדבר נשקי יום הדין (או "נשק פלא" – וונדרוואפן"). בין השאר הוזכרו מכונת זמן, צלחות מעופפות חייזריות ונשק גרעיני. את עבודות הכרייה ביצעו אסירי מחנות העבודה הסמוכים, בעיקר גרוס-רוזן. ברובם היו יהודים, אך חלקם היו גם פולנים.

אנחנו ביקרנו בקומפלקס הקטן מבין השניים הזמינים לביקור – מוזיאון המנהרות בואלים (“מוזאום שטולני ואלימסקיך”), שנקרא גם "קומפלקס ז'צקה (Complex Rzeczka). הסיור הוא מודרך (כדאי לברר לגבי השעות – ישנם סיורים בפולנית, גרמנית ואנגלית). הסיור נמשך כשעה וחצי וכולל את שלושת המנהרות של הקומפלקס. בקצה המנהרה השלישית תזכו לראות מופע הצדעה וכבוד לזכרם של קורבנות העבודה בכפייה שעבדו במקום (ברובם יהודים ממחנה גרוס-רוזן).

הכניסה לקומפלקס "ז'צקה" בואלים

משם נסענו לאטרקציה ככל הנראה המרכזית, המרשימה והזכורה ביותר מכל הטיול באיזור שלונסק – טירת קשונז'. על הטירה וחלקיה תוכלו לקרוא בקרוב בהרחבה כאן בעמוד מוקדי העניין המומלצים שלנו. אנחנו ממליצים לקחת את הסיור המלא (בשפה האנגלית, כמובן), ולא להתעצל ולטפס למרומי המגדל של הטירה, לתצפית פנוראמית מרהיבה. במזג אויר טוב ניתן לראות את ורוצלאב בצפון מזרח ואת איזור הגבול עם צ'כיה מדרום.

מגורי המשרתים (בעבר), ואחד משני בתי מלון (בהווה) בטירה.

הסיור עצמו נמשך כ-3 שעות, וכלל חלקים נרחבים מהטירה, הגינות שלמרגלותיה, וסיור בקומפלקס המנהרות שנבנה ע"י הצבא הנאצי, כחלק מהכשרת הטירה לשמש כמפקדה העליונה של היטלר. טיפוס במעלה כ-300 מדרגות (מאיזור הגינות) הוביל אותנו לקצהו של מגדל הטירה.

החזית של הטירה, היא גם אחד החלקים הראשונים שלה

קצהה המערביי של הטירה, ואחד החלקים החדשים ביותר

עם תום הסיור, פנינו לעבר עמדת תצפית הצופה על הטירה מעברו השני של הנקיק מעליו היא ממוקמת. הנוף, כמובן, היה עוצר נשימה, וצבעי השלכת שעטפו אותה החמיאו לה עוד יותר.

טירת קשונז' מנקודת התצפית

בדרכנו מן הטירה לעבר ורוצלאב, היעד האחרון של הטיול בחבל שלונסק, עצרנו לביקור קצרצר בעיר שבידניצה. היעד היה כנסיית השלום, אתר הכלול ברשימת אתרי המורשת של אונסק"ו. הכנסייה נבנתה במלאות מאה שנים לחתימת הסכם השלום וסטפליה, ששם קץ למלחמת שלושים השנים. הכנסייה ממוקמת במרחק מה ממרכז העיר וכיכר השוק, מטעמי שיוכה לזרם הפרוטסטנטי.

חזית כנסיית השלום בשבידניצה

חזית המבנה נראית סתמית כמעה, אך היא מסתירה בתוכה עושר אדריכלי רב. הכנסייה עצמה בנוייה כולה מעץ, והיא למעשה מבנה הדת הגדול באירופה העשוי ממסגרות עץ בלבד. העוגבים בכנסיה ידועים באיכות הצליל שלהם, ומשנת 2000 היא מארחת מידי שנה את הפסטיבל הבינלאומי לבאך.

אחד מהקישוטים הרבים שבפנים הכנסייה

מפאת השעה המאוחרת, נכנסנו למסעדה בכיכר העיר של שבידניצה. הארוחה היתה לא זולה אחת משובחת, כפי שכבר התרגלנו ברחבי שלזיה. מאחר והיינו בתקופת "הלווין", המסעדה הגישה מרק דלעת שהיה מצויין.

משם נותרה לנו עוד שעת נסיעה אל ורוצלאב, שם התמקמנו במלון B&B שבמרכז העיר. לא ויתרנו על סיור לילי קצר בכיכר העיר, כדי לרענן את זיכרוננו ולהנות מהאוירה ששורה במקום גם בשעות הקטנות של הלילה.

את הביקור בורוצלאב, מהחביבות עלינו בערי פולין, נפרט בפוסט הבא, הוא גם הפוסט האחרון במסגרת הטיול בחבל שלזיה.

מקומות שמצאנו לנכון להזכיר בפוסט:

המסעדה בלונדק זדרוי:

Restauracja „Polska Chata” 5 Kościuszki st., Lądek-Zdrój, 57-540

www.polskachata.com.pl

המסעדה (המעולה!!!) בקודובה זדרוי:

Cudowa bistro

44 Zdrojowa st., Kudowa Zdrój, 57-350

www.cudowabistro.pl

הגולש הוא בגדר חובה.

המסעדה במלון בוריס בזאגוז'ה שלונסקייה (גם המלון סביר):

26 Główna st., 58-321 Zagórze Śląskie