בזיליקת שביינטה ליפקה
 |  |
|---|
שביינטה ליפקה (התרזה הקדושה) הוא מרכז עתיק של פולחן מריאני בחבל וארמיה-מזוריה.
הכפר הציורי הקטן ממוקם באיזור מיוער בין שני אגמים – וירובה WIROWE ודיינו DEJNO. אגדות וסיפורים, שהועברו מדור לדור ע"י תושביה הפרוטסטנטים של פרוסיה, קשורים קשר הדוק להופעתו של המקדש החשוב כל כך. לפי אחד הסיפורים, בטירה הטבטונית של קנטשין, אם האלוהים התגלתה בפני חייל שהמתין להוצאתו להורג, וכהוכחה העניקה לו פסלון קטן מעץ. ביום המחרת, כשראו השופטים את אשר מחזיק החייל ברשותו – פסלון עץ המגולף לכדי אם האלוהים ובנה ישוע על ברכיה – ושמעו את סיפור ההתגלות שחווה החייל בלילה הקודם, הם ראו בכך סימן אלוהי להענקת חנינה, וכך הם עשו וחסו על חייו של החייל.
החייל שקיבל חנינה יצא לדרכו לרשל, וחיפש עץ תרזה בדרך כדי להניח למרגלותיו את הפסלון המופלא, ולהודות לאם האלוהים על החנינה המופלאה. רק אז, הוא שב לביתו.
סיפור אחר מספר אודות המשך קורותיו של הפסלון. מסופר על אדם עיוור שקיבל בחזרה את מאור עיניו לאחר שנגע בפסלון, ורועה כבשים שהתפלא למראה כבשיו שכרעו למול העץ למרגלותיו מוקם הפסלון. סיפורים אלו ואחרים נפוצו באוזניי תושבי הסביבה, ואלו חפצו כי הפסלון יהיה ברשותם. מספר ניסיונות להביאו לכנסייה בקנטשין נסתיימו באותו אופן – למחרת הבאתו, הפסל שב בחזרה למרגלות עץ התרזה. משכשלו להביאו לכנסייתם, החליטו הכפריים לבנות קפלה מסביב לעץ והפסלון, כך שהעץ יוכל להמשיך לצמוח. כמובן, שלפי אגדה נוספת, עץ התרזה היה תמיד ירוק.
בסוף המאה ה-15, שביינטה ליפקה היה מקום כה חשוב, שאנשים עלו אליו לרגל ממרחקים גדולים, שכן האיזור כולו היה פרוסי ותחת הפרוטסטניזם, והאמונה הקתולית נאסרה מאז 1525. בשלב הזה גם הקאפלה נהרסה.
גרדום הונח על יסודותיה ההרוסים של הקפלה, כדי להבריח מאמינים.
כ-100 שנים מאוחר יותר, הנסיך הפרוסי יוהכים פרדריק, הנהיג חופש דת מחדש, ובנו יאן זיגמונט פעל נחרצות כדי להשיב את עטרת שביינטקה ליפקה לראשה. ב-1619 סטפאן סאדורסקי, המזכיר של המלך זיגמונט ה-3, רכש את כל נפת שביינטה ליפקה מבעליה הפרוסים – אוטו וון דר גרובן. סאדורסקי חפץ בבטחונה של העיירה והכנסיה, ולכן העניק את רכושו לידי המלך הפולני. היו אלה שנות שלום עבור שביינטה ליפקה. ניתן היה לבנות מחדש את הקפלה סביב העץ. הקפלה נבנתה בנובמבר 1619 ע"י הבישופ שימון רודניצקי. ב-1631 היא נמסרה לידי הישועים. היה זה תחילתו של עידן של פיתוח אדיר. בשלב הזה החלו צליינים להגיע מכל פולין וליטא כולה. בשלב הזה החלו להגיע דיווחים רבים על ניסים ונפלאות שהתחוללו בעקבות ביקור במקום. המבקרים שהגיעו לשביינטה ליפקה חוו חסד אלוהי יוצא דופן.
הפולחן המריאני בשביינטה ליפקה נעשה פופולארי יותר ויותר, ולכן מושל המחוז ביקש מהישועים לבנות כנסיה חדשה וגדולה יותר. הבנייה החלה ב-1686. המזבח קודש בשנת 1693, וקפלות צידיות נוספו בין השנים 1694 – 1708. בתקופת המלחמות הנפולאוניות, שביינטה ליפקה היתה באיזור שהיה מחוץ לגבולות הממלכה, ולזמן מה פסק זרם הצליינים, אך זה התחדש במהרה לאחר נסיגתו של נפוליאון עם צבאו.
מאז 1722 התקיים בית ספר למוזיקה במקום.
באורח נס, המתחם לא ספג נזק גדול מידיי בתקופת מלחמת העולם השנייה. בשנת 1983 האפיפיור יוחנן פאולוס ה-2, העלה את הכנסייה לדרגת בזיליקה קטנה.
אין ספק כי עבור התייר הממוצע, שאינו מתעניין ברקע הדתי של המקום, האטרקציה הגדולה ביותר היא נעימות העוגב המושמעות בכנסייה מידי יום, בשעות קבועות.
השער הראשי
עבודה יוצאת דופן של נפחים. לנפח יאן שוורץ מרשל לקח 3 שנים לייצר את השער הזה. השער מחולק ל-4 חלקים, לפי סידור הקישוטים. אותו נפח הכין גרסת שער דומה אך קטנה יותר לקפלה שנמצאת בסמוך לפרומבורק. המגן המוזהב התלוי מעל השער נוסף בשנת 1752. עליו כתוב בלטינית המשפט הראשון של הבשורה על פי מתי: "שושלת ישוע המושיע, בנו של דוד, בנו של אברהם". זהו גם ההסבר לפסלים המופיעים באיזון המסדרון המערבי כמו גם על הקירות החיצוניים של הקפלה של אותו צד. סופה של סדרה זו של הפסלים הוא בפסל של ישוע כתינוק המחופה על ידי אימו הבתולה ומלאך.
המסדרונות
בנייתם נמשכה כ-12 שנים במאה ה-18. היותם נמוכים ורחבים, נוגד את מראה המגדלים של הבזיליקה עצמה. בכל ארבעת הפינות של המסדרונות נמצאת קפלה זהה. הפסלים מייצגים את אבותיו הקדמונים של ישוע, מאברהם ועד ליוסף הנגר, בעלה של מרים הקדושה. הפסלים פוסלו ע"י קשישטוף פרוואנגר PERWANGER.
בקפלות מהצד הפנימי ניצבים 4 פסלים – מרים הבתולה, צלב, יוסף הקדוש ואנה הקדושה. ציורי הקיר הן מלאכתו של MACIEJ JAN MEYER. הוא הגיע לשביינטה ליפקה בשנת 1722. הוא עבד כאן במשך כ-15 שנה. הוא צייר בשיטת "אל פרסקו", כלומר צביעה על סטוקו רטוב שכוסה בשכבות של אדמה. הוא צייר את ציורי הקיר ציור אחר ציור. באגף המערבי ישנם ציורים המתארים סיטואציות מהברית הישנה, כלומר מהתנ"ך. מהבשורה החדשה נלקחו סיטואציות לקירות הצדדיים.
חזית הבזיליקה
החזית נבנתה בשנים 1687-1730 (מאה 17-18). החזית בנויה משלוש קומות. מבנה מרחבי הושג, בין היתר, עי הזזת מגדלי הפעמונים כ-2 מטרים קדימה. האפקט המרחבי הודגש עוד יותר ע"י שתי גומחות. בגומחה העליונה ניתן לראות עץ תרזה מפוסל באבן, ביחד עם הפסלון של מרים הקדושה. המגדלים עצמם בני 53 מטרים כל אחד. מעל לגומחה ניתן לראות פסלים של שמעון ושאול – פטרוס ופאולוס.
מעל לשער הכניסה המרכזי, ישנו כיתוב לטיני – „My lord, I held dear the beauty of your house”, ציטוט מתוך ספר תהילים.
האורגן
האורגן נבנה על ידי Jan Jozue Mosengel, נגן החצר של המלך הפרוסי, בשנים 1719-1721. האורגן וחלקיו ממלאים את כל הקיר המערבי (והאחורי) של הבזיליקה). קישוטי צמחים מעטרים אותו. העיצוב כולו אמור לדמות את רגע העלייה השמיימה עם מקהלת המלאכים שליוותה את האירוע המוזיקלי.
המנגנון שמפעיל את הפסלים מופעל בכל פעם שמנוהל קונצרט בכנסייה. המלאך גבריאל משתחווה מצד ימין, בעוד שהבתולה מרים עונה בקידה קלה מצד שמאל. ניתן לראות את רוח הקודש, המדומה באמצעות יונה, מוקפת עננים, מעל לאורגן. לאורגן יש למעלה מ-40 צלילים ולמעלה מ-4000 צינורות!
גשנת 1945 האורגן נהרס, ובשנים 1964 ו1970 שוקם האורגן וקישוטים שהודבקו פרמננטית חזרו לנוע לאחר שיפוצים אלו.